פסק-דין בתיק ת"ט 2096-08-11

1.         התובעת הגישה לביצוע שטר על סך 50,000 ש"ח משוך מחשבונו של הנתבע בבנק ערבי ישראלי לפקודת התובעת, אשר מועד פירעונו הוא 30.5.11 וכן שטר על סך 52,482 ש"ח, משוך מחשבונו של הנתבע בבנק ערבי ישראלי לפקודת התובעת, אשר מועד פירעונו הוא 30.6.11. שני השטרות חוללו בציון "חשבון מוגבל".

2.         בד בבד עם הגשת השטרות לביצוע, הגישה התובעת ללשכת ההוצל"פ בקשות להטלת עיקולים טרם מסירת האזהרה על כספים המגיעים לנתבע מעיריית שפרעם, במסגרתן נטען כי נודע לתובעת שהנתבע חייב לאחרים מאות אלפי שקלים, כפי שעולה מעיקול שהוטל על כספים המגיעים לו מבנימין רות.

3.         הנתבע הגיש התנגדויות, במסגרתן טען כי השיקים נמסרו לביטחון ועל תנאי בלבד. בדיון היום חזר בו הנתבע מהטענה כי השיקים נמסרו לביטחון (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורה 11). הנתבע טען כי השטרות נמסרו במשרדו לבעלי התובעת עבור לקוח בשם א. ז., תוך הסכמה כי פירעון השטרות מותנה בקבלת תשלומים שהגיעו לז. דרך הנתבע. הנתבע צירף להתנגדות כנספח ב' דוגמת הסכם לתשלום חוב, אותה ערך במקום נושיו של ז.. בדיון היום אישר הנתבע, כי כפי הנראה הסכם דוגמת נספח ב' לא נחתם ע"י התובעת, שכן לא עלה בידו למצוא הסכם חתום שכזה במשרדו.

4.         במסגרת הדיון בהתנגדות סיפר הנתבע, כי הוא הבעלים הרשום של חברת "א. סמארה בע"מ", אך המניות רשומות על שמו בנאמנות עבור א. ז.. בהמשך סיפר הנתבע, כי הוא משמש צינור לתשלום חובות והתחייבויות של חברת "א. ז. ", כיוון שחברה זו מוגבלת בבנק, ולכן אינה יכולה לשלם כספים במישרין מחשבונה (ר' עמ' 12 לפרוטוקול הדיון, שורות 14-24, וכן עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 10-11). הנתבע אישר בעדותו, כי שתי החברות הנ"ל הן אותה חברה למעשה במובן זה, ששתי החברות שייכות למר א. ז. ועובדות יחד (ר' עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 9-11).

5.         זה המקום לציין, כי נספח ב' להתנגדויות אינו נושא את שמה של חברת "א. ז.", אלא את שמותיהן של החברות: "ה. ז. בנייה וגמר בע"מ" ו/או "א.ה. ז. בנייה וגמר בע"מ".

6.         הנתבע טען בהתנגדות, כי ביום 28.5.11 היה צפוי להתקבל אצלו תשלום של ז., ממנו ייפרע השיק הראשון. משנוכח הנתבע לדעת שהתשלום התעכב, ביקש הנתבע מנציג התובעת שלא להפקיד את השיק, אך הנציג לא הסכים והשיק שהופקד חזר. הנתבע הוסיף וטען, כי בעקבות התקלה של סוף חודש מאי 2011 חזרו מעל ל-30 שיקים באותו יום והחשבון הוגבל. בדיון היום ציין הנתבע כי פתח בהליך לביטול ההגבלה, והליך זה מתנהל בבימ"ש השלום בקריות.

7.         הנתבע הוסיף וטען בהתנגדות, כי לגבי השטר השני החשבון כבר היה מוגבל, ולכן ביקש מנציג התובעת, גם באמצעות ז. וגם באמצעות בן-אחיו עומר אבו אלעולא, שלא להפקיד את השיק השני, אך השיק הופקד.

8.         בנוגע לעיקול בעיריית שפרעם טען הנתבע, כי התובעת פעלה בחוסר תום-לב ביודעה, כי צו העיקול ישתק אותו כליל ויפעיל עליו לחץ בלתי-הוגן, תוך קיפוח נושים אחרים של ז., עמם נערך אותו הסדר.

9.         התובעת הגישה במסגרת תיק ת"ט 40348-07-11 תגובה מפורטת לבקשה לביטול עיקול. לתגובה זו צורפה עסקת-היסוד בין התובעת לבין חברת א. סמארה באמצעות א.ז. . לפי עסקת-היסוד מיום 13.1.11, תנאי התשלום של חברת א. סמארה לתובעת הם "שוטף+60 יום". בדיון היום התברר, כי אין מחלוקת שהתובעת ביצעה את העבודה בפועל לשביעות רצונה של חברת א. סמארה. כמו כן, צורפה לתגובה החלטת ביהמ"ש העליון ב- רע"א 8668/10 עו"ד אדיב מח'ול נ' יובל אלנר ואח' מיום 13.12.10, במסגרתה נדחתה בקשת הנתבע לעכב את ביצוע פסק דינו של בימ"ש השלום ולחייב את הנתבע לשלם כמיליון ש"ח, כאשר מוזכר כי במסגרת אותו הליך הפקיד הנתבע ערבות בנקאית צמודה בסכום של 800,000 ש"ח. ב"כ התובעת הפנה מתוך החלטה זו לטענת הנתבע, לפיה אם לא יעוכב ביצוע פסה"ד, עלול הדבר להביא להתמוטטותו הכלכלית והמקצועית.

10.        הנתבע השיב לתגובה לביטול עיקול כי אינו מוצא לנכון להתייחס לטענות העובדתיות שהועלו בתגובה, מכיוון שאינן נתמכות בתצהיר. הנתבע הודיע בסעיף 2 לתשובה, כי יתייחס לטענות המשפטיות שבתגובה, אך משום מה לא עשה כן. באשר להחלטת ביהמ"ש העליון, הדגיש המבקש, כי ממילא החלק הארי של הסכום שנפסק לחובתו בבימ"ש השלום, הובטח בערבות הבנקאית שהפקיד.

11.        בשל קיומן של שאלות דומות עד כדי זהות של עובדה ומשפט בשתי ההתנגדויות, מצאתי לנכון להורות על איחוד הדיון בפניי בשתי ההתנגדויות ובבקשות לביטול עיקולים.

12.        המצהיר מטעם התובעת, מר נעים אבו אלעולא (להלן: "נעים") סיפר בחקירתו הנגדית, כי קיבל את השיקים מא. ז., המנהל של חברת א. סמארה. נעים סיפר, כי לא שאל את א. ז. מדוע הוא מוסר לו שיקים מחשבונו הפרטי של הנתבע, אך א. הסביר בעצמו, כי הנתבע הוא מנהל הכספים של חברת א. סמארה. נעים הכחיש מכול וכול כי ידע על קיומו של התנאי לפירעון השטרות, לו טוען הנתבע. נעים סיפר, כי הפרויקט נשוא עסקת-היסוד בוצע בקריית אתא. נעים הסביר כי ביקש להטיל עיקול בעיריית שפרעם, כיוון שידע, שחברת א. סמארה בונה בי"ס עבור עיריית שפרעם, והנתבע ממונה על הכספים שצריכים להתקבל ואף מחזיק המחאת זכות מהיזם של ביה"ס ,חברת עלי סעד לבניין בע"מ. נעים לא ידע לומר מדוע לא ציין פרטים אלה בתצהיר התומך בבקשה להטלת עיקולים. 

13.        הנתבע סיפר בחקירתו הנגדית כי מסר את השטרות לנציג של התובעת שהגיע למשרדו. הנתבע לא ידע מיהו אותו נציג, אך סבר כי לא מדובר בנעים. כאשר הנתבע הופנה לסעיף 5 לתצהירו בו אמר כי מסר את השטר לבעלים של התובעת , השיב כי האמור בתצהירו נכון כיוון שמי שהגיע למשרדו אמר כי החברה שייכת לו. הנתבע טען כי רק בתחילת הדיון קיבל את הבקשה להטלת עיקולים, בה כתוב כי נעים הוא המנהל והבעלים של התובעת.

14.        לכל אורך חקירתו הנגדית בחר הנתבע שלא להשיב לשאלות הנוגעות למערכת היחסים בינו לבין א. ז.. הנתבע, עו"ד במקצועו לא טען לחיסיון , אלא טען כי השאלות שנשאלו אינן רלוונטיות ולכן אינן מצדיקות פגיעה בזכותו של א. ז. לפרטיות. (לדוגמא עמ' 6 לפרוטוקול שורה 24).

15.        כאשר הופנה הנתבע לכך, ששמה של חב' א. סמארה לא מופיע בנספח ב' להתנגדות טען הנתבע כי א. סמארה וה. ז. הן שתי  חברות ששייכות לא. ז. ועובדות יחדיו ולכן  מהוות למעשה אותה חברה.

הנתבע הוסיף וטען כי לאחר שנחתמו הסכמים לתשלום חוב דוגמת נספח ב' הוסף השם הנכון של החברה שבבעלות א. ז. לפי הנסיבות.

16.        הנתבע אישר למעשה כי אם היו ברשותו כספים המגיעים לא. ז. מהפרויקט של ק. אתא, הוא היה מעביר את הכספים לתובעת על בסיס השיקים ואף התחייב לעשות כן בעתיד ברגע שהתקבלו הכספים.

17.        הנתבע טען כי הצדדים לעיסקת היסוד לא פעלו בהתאם להסכם נספח א' לתגובה וניתנו שיקים במועדים אחרים לפי לוח הזמנים הצפוי לקבלת הכספים. הנתבע הבהיר כי אינו טוען שהוסכם על דחייה בין התובעת לבין א. ז., שכן לא ידע על קיומו של נספח א' לתגובה במועד מתן השיקים.

18.        הנתבע טען כי יש לו את ההסכם במסגרתו נרשם כבעלים בנאמנות של החברה של א. ז., אולם לא יוכל להציגו במהלך הדיון.